עם רקורד וניסיון מוכח של 30 שנה במשחק ושירה, מזמינה אתכם/ן השחקנית אורנה רוטברג (פמת״א, שבתות וחגים, החיים זה לא הכל ועוד) למופע ולהרצאה לא שיגרתיים ומעוררי השראה.

געפילטעפיש
מופע אישי בו מבצעת אורנה ביידיש ובעברית ממיטב הקלאסיקה ושירים מקוריים ומפתיעים שתורגמו במיוחד עבורה.  את גרסת היידיש שלה לספידי גונזאלס לא תשכחו. בין השירים אורנה חולקת סיפורים מרגשים ומצחיקים על החיבור לשפה ולבית שגדלה בו.

משחק החיים
מדוע כל אחד מאיתנו חייב לשיר לפחות פעם ביום גם אם הוא מזייף? האם השירה והמשחק הם נחלתם הבלעדית של שחקני תיאטרון, קולנוע וזמרים, או כלי טיפולי בו כולנו צריכים "להשתמש" על בסיס קבוע בדומה לספורט, מדיטציה, או ציפרלקס? האם כדאי שהמדינה תחייב גנים, בתי ספר ותיכונים ללמד ילדים ובני נוער להשתמש במשחק ושירה "טהורים" ככלי טיפולי רפואי מוכח להתמודדות עם קשיי החיים?
מתוך ההרצאה:
"מהיום שנולדתי שרתי ושיחקתי. מהורי למדתי שלחלק גדול מהבעיות והמצוקות יש פתרון אחד – לשיר ולשחק. זה מה שעשיתי מאז שאני זוכרת את עצמי וזה עבד לי יופי עד גיל 16… הייתי במשבר עמוק. לא אהבתי את החיים והמוות לפעמים נראה לי אופציה לא רעה. הורי המשיכו במנטרה הקבועה: "תשירי, תשחקי, זה יעזור לך!" פעם אחת צרחתי בחזרה: "אין לכם מושג מה עובר עלי. תפסיקו לדחוף כל הזמן את " לשיר ולשחק". אני בדיכאון. אין לי כוח. אין לי חשק לזה". אמא שלי תפסה אותי חזק ביד ואמרה: "תתחילי בכוח. החשק יבוא אחר-כך".
במבחן השנים והחיים הם צדקו ואני מלאת תודה שלא ויתרו עלי ועל הדרך שלהם שהיא נר לרגלי.

משחק ושירה טהורים אינם תלויים בדבר. הם יכולים להתקיים ביני לבין עצמי, ביני לבין כל אחד, בכל רגע ובכל מקום.אני עוסקת בשירה ובמשחק כמקצוע לכל דבר ולא פעם אומרים לי: "תכלס אורנה, העבודה שלך היא התרפיה שלך". אני עונה תמיד שזה לא מדוייק. אני אוהבת את המקצוע שלי אבל הוא עדיין העבודה שלי. את התרפיה, הריפוי וההקלה אני מוצאת בשירה ובמשחק הטהורים, אלה שרחוקים מאוד מהקהל, מאור הזרקורים ומהבמה.