השנה אני בת 52.
לפי החברה שאני חיה בה הגעתי לגיל הבלות- זה תואר העלבון הרשמי שנשים מתבגרות קיבלו.
לא פלא שנשים רבות שמגיעות לגיל 50 חוגגות יומולדת בלשבת על עצמן שיבעה ואני אומרת פאק-איט.
לא הבנו טוב את השם- הבלות היא לא שלנו!
היא של כל מה שלא מתאים יותר בחיים: בלות האשמה, בלות הריצוי, בלות הנימוס, בלות הפחד מה יגידו, בלות כל מה שמוריד אותי מלהיות אני.
בגיל 50 אני הכי אני שהייתי EVER! כאילו כל עשור הכין אותי להיות מי שאני היום.
לכבוד יומהולדת 52 שלי הולדתי מופע סטנדאפ חדש שעוסק במערכות היחסים שיש לאישה בגיל המעבר: עם הגוף, עם האישיות, עם הכחשת המשקפיים, עם המתבגריםות, עם הבוטוקס, עם הזוגיות, עם המיניות, עם השלפוחית, ועם השם הזה: ׳גיל המעבר׳.
אופנתי בימינו למצוא שם חדש לגיל המעבר: גיל הבשלות, גיל החכמה, ועוד.
אני יכולה להוסיף לזה את: גיל ה׳הצטרפתי לקבוצת ריצה׳, גיל ה׳מעבר להיות אמא שלך׳, גיל ה׳ללא גלוטן׳, וכמובן גיל ה׳לא איכפת לי כמה זה עולה אם כתוב על זה אנטי אייג׳ינג׳.
מצידי גיליתי שכשהורמוני האסטרוגן והקולגן אוזלים, הורמון ה FUCK IT מתמצק, ואחת מתופעות הלוואי היא האפשרות לחגוג את החיים.
במופע אני ממתגת את גיל המעבר מחדש, והופכת אותו לגיל הפאק-איט במו ידי :-)
מוזמנות ומוזמנים להצטרף.

מיכל ליבדינסקי כותבת, יוצרת, מופיעה,בעלת הפודקסט ׳מוחאת לעצמי כפיים׳, נשואה, אמא לשניים, ואישה בגיל ה FUCK IT

קרדיט לתמונה: ג׳וד מוסקו